זוהי מגשית קרח מאיקאה, כמוה יש בדרך כלל שלוש או ארבע שניקנו בהתלהבות של רגע ועכשיו תופסות אבק בארון.
משום מה, מעטים הם אלו שממש משתמשים בהן להקפיא קרח.
אני משתמשת בהן ככלי קיבול לפסטו מוקפא בכמויות קטנות:
שני צרורות עלי בזיליקום שמוכנסים למעבד המזון עם שלוש שיני שום, חופן צנוברים וקצת מלח. הזלפת שמן זית עד הגעה למרקם משחתי בירוק בוהק.
להכניס למקפיא ולהוציא קוביה בכל פעם שמבשלים אוכל איטלקי. (ולכל מעקמי האף שיגידו לי:"אבל למה לרצוח את הפסטו??? תשימי במקרר עם שמן זית?" אני אגיד שככה יותר נוח לי ולכן ככה אני אעשה. )
לפעמים מסתובבים לנו בבית חפצים שאף פעם לא מתפקדים בשימושם המקורי. לפעמים פעולות מסוימות כל כך מעצבנות, שהן נידחות שוב ושוב רק כדי לא להתמודד איתן.
איך להשתמש בדברים אחרת?
אחרי רחיצת בקבוקי תינוקות, שזו משימה שבגלגול הנוכחי היא כנראה מאחורי, הכי אני שונאת להחליף ציפה לשמיכת הפוך הזוגית.
תמיד בסוף המשימה הייתי מוצאת את עצמי עם ידים כואבות ושמיכה מונחת לתפארת לרוחב בתוך הציפה שמונחת לאורך.
לכן כתבתי על ארבעת צדדי השמיכה . בטוש לא מחיק.
ככה אפילו בנאדם קצר רוח כמוני מצליח להתמודד עם המשימה.
לבעית הידים הכואבות, אגב, עוד לא מצאתי פתרון, אבל בהחלט עוזר לעלות על המיטה לשלב הניעור האחרון של השמיכה ולתת לכח המשיכה לעשות את שלו.
מכיוון שרק הקליפסים הגדולים של איקאה שווים בעיני למשהו, שימוש מצוין שיש לקליפסים הקטנים הוא הידוק השמיכה לציפה.
מתאים במיוחד לאלו שהילדים שלהם מצליחים תוך כדי שינה להפריד את השמיכה מהציפה, לזחול פנימה ולקום מסובכים כמו תמנון בסל רשת.
השחלת שרשראות בקש שתיה - למניעת הסתבכויות של שרשראות וקשרים במערכת העצבים.
שווה בקבוקון רסקיו אחד לפחות!
למניעת הסתבכויות של שרשראות וקשרים במערכת העצבים.
שווה בקבוקון רסקיו אחד לפחות!
מכיוון שגם אני וגם המתבגרת הביתית חובבות צעיפים, יש לנו נטיה לאסוף אותם, לקפל יפה בערימה ואז לא לראות את רובם וגם לא להצליח לשלוף את הנבחר בצורה מסודרת.
עד שקיבלתי רשות מהמתבגרת להעביר הלאה את גליונות מעריב לנוער, והתפנו לי המון מתקני קרטון לאכסון ניירת. פשוט שולפים את הצעיף שרוצים ובסוף מגלגלים ותוקעים ראש הערימה.